אני, רות ויניאר, פסיכולוגית קלינית – התפתחותית ומאמנת אישית מערוץ "ראש פתוח" ו"המרכז להתפתחות במעגל החיים".
לאחרונה חשבתי על רעיון מקורי ורציתי לחלוק אותו אתכם:
לקיים סדר פסח באופן וירטואלי, כך שכולם במשפחה, וגם חברים, יוכלו להשתתף בו. כל אחד יוכל לתרום את חלקו ואף אחד לא יצטרך לעשות דיאטה במשך חודשיים אחרי זה.
ומאיפה בא לי הרעיון הזה?
1. בימים אלה מגיעים אלי לאימון ולטיפול אנשים בגיל העמידה לרוב, מה שקרוי היום 'פרק ב' ואני שמה לב
שלהרבה ישראלים יש ילדים ונכדים בחו"ל.
2. השנה גם לי יש ילדים בחו"ל.
3. אני מרגישה שהגעתי לתקופה בחיי, שבה אני צריכה להספיק להגיד את מה שעדיין לא אמרתי ולעשות
את מה שעדיין לא עשיתי (פרק ב').
ומה טוב יותר מפסח כדי להתחיל במשימה הזאת?
בתרבות שלנו לא חסרות פרודיות על הנושא, כמו בסרט "לילהסדה" של שמי זרחין או בהצגה של ענת גוב בכיכובה של רבקה מיכאלי "משפחה חמה" (מומלצת) שמשחקת בקאמרי.
אנחנו צוחקים על עצמנו. תמיד היינו טובים בזה, ואם כי זאת התחלה טובה, זה לא מפריע לנו להכחיש כמה דברים ולהמשיך ליהנות מלסבול בשקט.
האם רק הסבתא היהודייה "מאכילה" אותנו "לוקשים" (שבפסח מתחפשים לקנידלך). תומכיה אומרים שזה קורה רק פעמיים בשנה ושזה היום שלה – האומנם?
או שאולי היומיים האלה שכל פעולותינו מאורגנת סביבם (שהלא תמיד הכול הוא "אחרי החגים") הם רק סמל לבאות, בעת שהסבתא זקוקה גם היא לחיזוקים אחרים בכלל.
האם שמתם לב שמוכרים לנו את מה שרוצים למכור לנו ובסוף לא נשאר איפה, עם מה ומתי לקנות את מה שהתכוונו?
זה קורה ברשתות השיווק וגם במערכת הרפואית, בבידור להמונים ובמערכת הפוליטית, ובעיקר זה קורה ע"ח הזמן שלנו. בקיצור, בכל תחום של חיינו מאכילים אותנו לוקשים. תזכרו יותר מדי קניידלך … זה גורם לעצירות ויותר מדי לוקשים עוזרים לפתח סכרת מסוג II – אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת.
לענייננו, בערב שבת החלטתי להכניס את המשפחה הקרובה לסוד העניין, אך לפני שהספקתי להגיד 'גק רובינסון', כבר קפץ הבן הצעיר ושאל מה נעשה עם האוכל בסדר וירטואלי שהלא כל הסיפור הוא האוכל של סבתא.
באותו רגע הבנתי כמה "נכשלתי" בחינוך ילדי וכמה גם אני תמכתי בשתיקתי להפיכת המיתוס העתיק והנפלא הזה של יציאה מעבדות לחירות בחזרה ל"סיר הבשר", דווקא בתקופת התקומה כשהעם בארצו שוכן. וכמובן שזה בולט בימים אלה כשכל המזרח התיכון מסביבנו מודלק וצועק לחירות. זה הרגע שפתאום מקבלים צביטה על הכישלון האישי הקטן הזה.
נזכרתי שלפני מספר שנים, בעת ששהינו בשליחות במכסיקו, באו בננו הבכור ובת זוגתו לביקור בדיוק בערב פסח והיינו אמורים לצאת לטיול – אז זה היה הבן הצעיר שלא הסכים לוותר על הסדר, כך שלקחנו את הסיר עם הקניידלך שלנו, הגעפילטע פיש ועוד כמה דברים טובים לבשל וקיימנו את הסדר כהלכתו ליד האח, בחדר יפהפה בבית מלון ב- URUAPAN, וזה היה סדר שנשאר חקוק בזיכרון המשפחתי מהסיבות הטובות.
אז מה התוכנית?
– הזמינו את כל מי שאתם חפצים בנוכחותו לסדר שלכם בסקייפ. ניתן להזמין בן אדם או סדר שלם.
– בקשו מכל אחד להכין לעצמו מה שהוא מרגיש כשולחן חגיגי וקערה של פסח, כמצוות "מצה ומרור".
– תקראו את "ההגדה" עם פרוש אקטואלי כמצוות "והגדת לבנך ביום הזה".
– תבקשו מכל אחד להכין מנה לסדר – משהו משמעותי שהוא הגה או עשה ב- 1/2 שנה האחרונה ורוצה להתחלק בו עם האחרים כמצוות עד "קריאת שמע של שחרית".
בתיאבון! וספרו לנו איך היה.